על שפת היש היא סביבה למחקר ולמידה של ‘המבקש להתגלות’, ברוחו של הפילוסוף יוג’ין ג’נדלין. הסביבה נולדה ממפגש של שלוש שפות המבקשות את ‘היותר’: שפת הסוד היהודית, הפילוסופיה של ג’נדלין ואמנות התנועה, הקול והדימיון. אלו גישות המצביעות על היכולת שלנו להקשיב, להכיר, ליצור ולברוא את החדש.
על שפת היש הינה הזמנה רדיקלית לאדם להפעיל את החוכמה הטמונה בו; להיפגש עם אוצרותיו ועם הידע החי בהתנסות חייו. מטרתה לאפשר לאדם תנועה הבאה ממעמקים, ולימוד עצמו כיש מתהווה המסוגל לאפשר את העתיד לבוא.
ג’נדלין, הפילוסוף והפסיכולוג מאוניברסיטת שיקגו, שפיתח את גישת ההתמקדות, קרא לפילוסופיה שלו: הפילוסופיה של האימפליסיט (the Philosophy Of the Implicit – POI). הפילוסופיה של מה שלא מנוסח ומומשג עדיין, ובו בזמן חי ומנביע משמעות מורכבת.
על שפת היש מבקשת ללמד ולפתח פרקטיקות המאפשרות לנו להיפתח:
לאימפליסט של היותנו אדם.
לאימפליסיט של מקומות המבקשים פתרון במפגש עם המציאות.
לאמפליסיט הנובע: בו אנו פותחים את עצמנו לחדש המבקש להתגלות.
שפת היש מזמינה אותנו להיפתח לתנועות הנובעות
מתוך הקשבה ‘לטמון בכל דבר’:
אלו תנועות המאפשרות לאדם את הפליאה;
את השהיה בלא ידוע אך המורגש;
את ההקשבה למעמקים שמעבר לניסוח;
את החכמה שבהיגיון המוחש והלא ממולל;
את ההיפעמות מההגיונות של הטבע ולאו דווקא
של השכל.
תנועות אלו מעוררות מחדש את האמון בכוח ההתכוונות, הבקשה, ההיפתחות אל היותר, אל התחושה המורגשת, אל חוכמת הגוף…
תנועות אלו במהותן בוראות ויוצרות, והן שמולידות באדם את היכולת להשתמש בשפה באופן חי- כדי לשאת הלאה את התחדשות חייו.
במפגשי ‘על שפת היש’ נעבוד עם פרקטיקות הבאות מעולם האמנות שמטרתן להרחיב את חיבורו הער של האדם עם הסביבה;
נחשף לעוצמה שבהתמקדות: פרקטיקה אנושית המלמדת לבטא את עצמנו במילים וצירופים חדשים, מתוך הקשבה לעומק מצבי חיינו;
נקרא טקסטים של חוכמה עתיקה וחדשה הנוגעים במורכבות האדם ומנסחים אותה בדרכים רעננות ולעיתים רדיקליות;
נעבוד עם פרקטיקות של תפילה כחיבור לחיים ולחווית האדם העומד לפני האינסופיות שאין לה הגדרה.
‘שפת היש’ מטפחת את האפשרות להיפתח לחוכמה הפעילה במסורות שונות -סיפורים עתיקים – פילוסופיות חדשות – מבלי להצר את עצמנו רק לאחת מהן.
זו דרך המצביעה על האפשרות לעשות תנועת חיים משמעותית בתוך כל רשת/גישה/חוכמה בעזרת העקביות הפנימית לה ללא צורך להדוף את האחרת.
זו דרך העושה צירופים חדשים בין גישות וכך משחררת מהיצמדות לתוכן אחד ופותחת הבנה חדשה בתוכן אחר.
הנחות יסוד לסביבה החדשה:
1: בכל אדם יש מורכבות מרובדת.
מורכבות הנובעת ממעמקים, מתוך מרחביו הפתוחים ומהתנסויותיו העשירות בחיים.
2: ניתן להקשיב ללא ידוע ולא אתיידע, לתת לו להופיע ולהתגלות ולהתנוצץ.
3: הנובע מהמורכבות המובלעת מבקש להתנסח במילים ולברוא עולם.
4: בכוח האדם לחוש ולנסח משפטים ‘מעבר להגיוני’. משפטים שאינם יכולים להתנסח בשפה הציבורית, ובכך ליצור מבנים חדשים רב ממדיים, שמעבר ללוגיקה הרגילה.
מאפייני מרחב הלימוד של שפת היש:
מרחב מחולל:
המרחב מחולל את מה שהוא מדבר אודותיו. מרחב מחולל ‘פונה לעבר עצמו’ כדי לייצר בתוכו את תנועת החיים אודותיה הוא מדבר. במובן מסוים זהו ‘מרחב אפיגנטי’ – מדליק/מכבה מתגים גנטיים כדי לאפשר ביטוי של מה שלא יכול להתבטא בסביבה אחרת.
מרחב לא פונקציונלי:
כשרים שונים פונקציונליים מצמצמים את יכולתנו לפגוש את העולם.
אנו זקוקים לחדר משחקים בו מתקיימת הרחבת התודעה, אך ללא חומרים מבחוץ. במרחב לא פונקציונלי מתקיימת אזהרת מסע: לא להפוך את האינו דבר לדבר.
מרחב מתגלה:
אנו רגילים לפנות ולהתייחס למה שכבר קיים ונתפס בחושים. אך האימפליסיט הוא מה שעוד לא במילים עדיין, ומכאן גם לא בתפיסה עדיין, אך כל העת מבקש את השתנותו המדוייקת. זו כניסה למרחב שמאפשר להוליד מילים.
לא לתאר את הקיים אלא להוליד את נתינת השם ובכך נוצרת מציאות חדשה המומשגת כך לראשונה. הדחף לתנועה ולפעולה למרות היותו מדויק, אינו דטרמיניסטי; הוא קורא ליצירה שאינה אקראית, אלא פואטית, בה האדם מפתח רגישות של משורר בכדי להקשיב לנובע ולמבקש את התנועה הבאה בחייו.