כמה מילים על ההבדל בין התמקדות ו- TAE:

מתוך הפילוסופיה של ג’נדלין (הפילוסופיה של המובלע, הבלתי מנוסח, אך המנביע צעדים חדשים) התפתחו שתי פרקטיקות, הידועה יותר היא ההתמקדות והשניה היא החשיבה שבקצה הידיעה (Thinking At the Edge) .

בשתי הפרקטיקות הללו, אנחנו מוזמנים להקשיב/לחוש/להתעניין תחילה במשמעות המורגשת שאינה מופרדת למילים עדיין (Felt sense).

בהתמקדות זה מאפשר להחלץ מהבנה חלקית ומקבעת של מצבים המורגשים ‘כבעיה’, אל תהליך המייצר הבנה חדשה ותנועת חיים.

ב TAE אנו פונים אל “המצפן המוזהב” שלנו – כלומר אל ידיעה מובלעת המכוונת את העשייה והיצירה שלנו, כדי למצוא עבורה מילים ובכך ליצור תבניות ומודלים חדשים אל תוך העולם. סוג זה של ידיעת עומק שרוי  כל כך ברקע, כתשתית חסרת מילים, שלחשוב אותה ומתוכה מרגיש כמו פרוייקט בלתי אפשרי.

ה TAE הוא פרקטיקה המציעה שבילים למקום אילם זה , ובלשונה של אחת המשתתפות (רונית בר אילן) כעין  “עמוד שדרה” שמתוכו אפשר “לחשוב הכל”. התהליך מורכב מ 14 צעדים מהפכניים: גם בניסוח שלהם, וגם באופן שבו הם הופכים אותנו: במקום להתחיל ממושגים קיימים ומקובלים, אנו מתחילים מלב החוויה שלנו. במקום להסתמך על הידיעות של מישהו אחר, אנו מוזמנים להעז ולתת לעולם ידע ייחודי לנו שעד כה מעולם לא נוסח.