מבוא לקורס אמנות ההופעה – Playing Forward


הקורס אמנות ההופעה מבוסס על ההבנה שבכל אדם, בכל סיטואציה ובכל סיפור, טמונה מורכבת מובלעת שאינה ידועה עדיין. תהליך היצירה נובע מהיכולת של היוצר והמבצע להיות פתוח לשדה הזה. זהו שדה הניתן לחישה, וההקשבה אליו היא שמולידה את תהליך היצירה הנובע ומקבל דימויים, מילים, מבנים וצורות.
התהליך דורש מהאדם/ היוצר/ המבצע, לדעת להיות בקשב רב חושי, להכיל במתינות את ה’לא ידוע’ המתפענח/הנברא, וכבצלאל חכם הלב המקראי לדעת את סוד ה’צמצום’, לדעת את סוד הבריאה בדימוי, במילים, בתנועה ובסיפור.

אמנות ההופעה צומחת מהשאלות הבאות:
כיצד התנועה אינה נובעת מרצון אלא מהתגלות?
כיצד תנועה צומחת מן הדממה?
כיצד תנועה היא הפואטיקה של האורגניזם החי?
איך רוקדים מול האינסוף?

כיצד הקול לא מבטא אותי אלא יוצר אותי?
כיצד הקול לא משמיע אלא יוצר הקשבה?
כיצד הקול לא יוצא מהגוף אלא משנה את הגוף?
כיצד הקול מגלה את העצמי שאני?

כיצד משחק הוא הקשבה ללא מוכר ולא ביטוי של המוכר?
כיצד המשחק פועל עלי כמבצע ולא רק על הפרטנר?
כיצד המשחק אינו עודפות אלא החסרה?
כיצד המשחק הינו האפשרויות של עצמי ולא הצמצום של עצמי?

בקורס נלמד להכנס למרחב היצירתי כמרחב מחולל:
-דרך המושג ‘היוצר נוצר’.
-דרך ההתמקדות המאפשרת תנועה של הפניית המבט ויוצרת מצב של ‘פנים בפנים’. בכך מתאפשר לידה של החדש/ תהליכי התמרה.
-דרך התנסויות בעבודת עומק של קול, תנועה ומשחק שפותחה על ידי הבמאי וחוקר התיאטרון יז’י גרוטובסקי, אשר חקר את עבודת השחקן וכן ריטואלים טרנספורמטיביים של תרבויות ודתות עתיקות.

עדינויות של תנועה, קול ודמיון:
תנועה: נלמד לשים לב למקום ממנו נובעת תנועה:
כיצד אנו מקשיבים לה, נותנים בה אמון.
כיצד אנו מאפשרים לאינטראקציה להתרחש ללא צנזור של המחשבה/ ההגיוני/ המקובל/ דימוי הגוף הרגיל.
כיצד אנו יוצרים תנועה של זרימה אורגנית.
כיצד אנו חוזרים ל’תודעת האדם הראשון’ המתעוררת בעולם ונמצאת באינטראקציה ישירה אתו.
כיצד איני מפריע לתנועה, נושם אותה בנחת, גולש בה, סקרן, ער, מתענג.
מהי ההקשבה לשקט? לגל התנועה?
מה קורה כשאנו מפנים קשב התמקדותי לתחושת הגוף הנע? לתדר שלו? להשתנותו?

קול: הקול משנה את תודעתי, תחושת חיי, מצבי הגופני. אני חש משהו, פותח את הגרון, ושומע/מקשיב או חש מה שנוצר:
יש קול המגיח מהדממה.
יש קול המבטא רגש.
יש קול המטייל בתוך חללי הגוף, ברזונאנסים שונים.
יש קול היוצא אל עבר החלל החיצוני (קול שנשלח) ויש קול הנושב בי כרוח הנושבת במפרשי הגוף.
הקול הנובע: יש גלישה על הקול דרך חללי הגוף, כאשר הגוף מתנועע בכדי להכיל את הקול.
הקול המטייל: יש קול טרנספורמטיבי, הנע דרך נקודות אנרגטית עדינות.
יש אלתור של קודש: דיאלוג עם האינסוף עם המעמקים.
יש שירת קודש, שיר הבנוי מתוך המסורות העתיקות.
יש עבודה עם טקסט והקשבה להדהוד התגובתי שהוא מייצר.

דמיון: כל תמונה על הבמה ובחיים כמו בחלום מכילה כמה רבדים אשר ביחד יוצרים תמונה אחת. תמונה זו מכילה תגובות עדינות הבאות לידי ביטוי בתגובות העדינות של הגוף.

נלמד ליצור תמונה אורגנית חיה המספרת יותר ממה שרואים.
נלמד כיצד סיפור פעיל, מצית את הדמיון, ומניע את האמן ליצור מבנה לדמיון. היוצר בונה תמונה מתוך הדמיון המכילה את שהוא חש, ולא את שהוא רוצה לספר.
כשיוצר מדמיין, כמו כלי נגינה הוא הופך לתיבת תהודה הוא מופעל, תחושתית ורגשית, וזו המנגינה שהצופה מקשיב לה ורואה אותה.
המשחק כחלימה צלולה- כיצד חולמים טקסט, כיצד מקשיבים לו ממקום לא הגיוני. כיצד בונים פרגמנטים: הרבה לאחד. כיצד בונים מתוך תחושת המשמעות ולאט לאט יוצרים תמונה מרובדת.

מכווני תשומת לב ללמידה של היוצר הנוצר:
א: התנסויות, הסתובבות חסרת גבולות, הפעלה של השרירים עד הקצה שלהם. שלב בו אני ‘חסר אחריות’, סקרן למצבי תודעה חדשים, לתנועות שמעבר להגיון, נותן אמון בתחושות וב’לא הגיוני’. בשלב זה האדם מחפש את ההנאה של התנועות ה’אפשריות’.
זו כניסה למרחב מהורהר, שבו זמנית גם שם לב וגם מתנסה. בו זמנית מנסה לחוש וגם להבין.
זה דורש לתת ‘אמון’ במה שדוחף מתוכי. מבקש להכיל ‘אי ידיעה’ אשר מוחשת אבל לא מושגת ולא מבינה.
הקשבה התמקדותית:
1: במה התנסיתי ברמת התודעה? מה התחושה של האורגניזם החי? מה התחושה הגופנית?
2: מה נחשף או גיליתי דרך ההתנסות על האדם שבי? על התודעה שלי? החירות שלי?
ב: נלמד כיצד להתהוות בתוך סיפור.
נלמד כיצד מתוך התנסות רב חושית להקשיב ולברוא תנועות הנושאות קדימה את החיים.
כיצד מתעורר דמיון -דימוי או עולם תחושתי- ומתוכו רצון המבקש אינטראקציה.
אינטראקציה המתחוללת דרך כוונה/תנועה או ניסוח של מילים, אותן האדם מנסח וחוזר ומנסח אל מול ועם הזולת.
מה קורה באינטראקציה? האם השני הבין? מה קורה בי? אני שם לב לתגובה שנוצרה בפרטנר בעקבות ‘כל זה’. מתוך כל זה תנבע התנועה הבאה של מה שמתבקש. בכך נוצרת עלילה ומתרקם סיפור.
הקשבה התמקדותית: כיצד נבנה עולם מתוך צורך לא ברור המייצר רצון? כיצד כל אירוע יוצר תגובה נפשית המבקשת עוד/הלאה חיים. כיצד סיפור חיים הוא מאד ספציפי, עולם שלם, שיש לו את ההגיון שלו, הלא מעובד שמבקש משהו.
ג: אימפליסט- אקספליסט.
נלמד לייצר ארטיקולציה של פרטים. לבנות פרטיטורה משחקית הנבראת לא רק מבפנים, אלא גם מתוך ההתקלות במציאות החיצונית.
נלמד את התהליך של היצירה: בניית דמות רב ממדית, בניית מונטז’ חי, בניית סצנה כקונצרט בעל אימפקט רגשי חי.
הקשבה התמקדותית: מה חי בכל עולם שנוצר? מה יש בו עוד, ומה הוא מספר לי על תבניות החיים?
מה התרחב בי/ בהבנה שלי כאדם ‘ללא תוכן’, בעל יכולת לברוא עולמות.