אתאר תיאור אישי של אחד מתהליכי ה TAE שעשיתי. שנים רבות לימדתי תנועה. מדויק יותר, חקרתי, למדתי ולימדתי. תהליך זה התחיל לפני כ 35 שנים. חשתי ש”בגוף” יש סוד, ומשהו דחף בי לגלותו. התחלתי לחפש סדנאות: אומנויות לחימה, תנועה…עד שהתאספנו שלושה חברים שאף הם חקרו תנועה והתחלנו לעבוד ביחד. היינו נפגשים בחדר של אחד מאתנו ופשוט מתנועעים. זה היה השלב הראשון במסע בו הגוף התחיל לנוע מבפנים וללמוד את עצמו מתוך התנסות. השלב הבא במסע התרחש בשנים בהם עבדתי באיטליה עם הבמאי וחוקר התיאטרון הידוע יז’י גרטובסקי. במשך שלוש שנים היינו נכנסים כל יום לסטודיו, ממתינים ל”מקור התנועה” ונותנים לגוף לנוע מתוכו באופן חופשי, בדינמיות מהירה, הקודמת לכל מחשבה ותפיסה. המסע המשיך עם חזרתי לארץ, כאשר התחלתי ללמד ולנהל את המרכז למחקר ויצירה. כשאתה מלמד אתה עובר לשלב חדש בלמידה. זהו שלב יקר ערך שהידע הנלמד בו רב. אבל למרות כל המסע הארוך והמשמעותי עדיין חשתי שלתלמידים רבים ולחלק מהקולגות שלי בעולם האומנות איני מובן בצורה מלאה ובהירה. כשהיינו משוחחים, הם דיברו על ה’גוף’ ואני על הכרה ו’מרכבת החיים’, הם דיברו על ‘ריקוד’ ואני על ‘תנועת החיים’ והחושים, הם דיברו על כוריאוגרפיה ואני על ‘תודעת גוף’. כשלימדתי ראיתי שחלקם עושים משהו אחר ממה שהתכוונתי וחיפשתי אחריו.
אני מדלג כמה שנים… אני בתהליכי TAE, אני יושב, נשען לאחור ומקשיב: מה אני באמת עושה כשאני נע? איך אוכל לנסח זאת בשפה שתאמר את מה שאני מתכוון אליו? מהו הפער בין הז’רגון המקצועי שאני משתמש בו, לבין הייחודיות אליה אני מתכוון?
בתהליך ה TAE אני חופשי להקשיב ולאפשר למה שאני באמת עושה לעלות דרך ‘ידיעה’ שאותה אני חש, עם כל המורכבות שלה…. להפתעתי אני רואה שהיא מובחנת בתוכי, גם אם עדין ללא ניסוח… לאט לאט משפטים מתחילים לעלות…עדיין אין להם מבנה… עדין אין בהם סדר, אבל אלו משפטים ראשונים המכילים את הידיעה הייחודית…
תהליך TAE מתחיל בצלילה לתחושת הידיעה הסמויה שלנו וכתיבה חופשית של משפטים מוזרים, אך התופסים משהו בידיעה הרוטטת: “כשם שנחל זורם חיינו נובעים. ה’גוף’ הינו תנועת החיים הנעה קדימה ללא תכלית…לשמה”. (מתוך היומן)
מכאן התהליך ממשיך. TAE מזמין להיזכר במקרים בהם עומק הידיעה הופיע. עולים בי זכרונות של רגעים בסטודיו… רגעים שנעתי ושרתי לבד ביער… מגיעות אבחנות צלולות המולידות ניסוחים חדשים. זר לא יבין, אבל לי האבחנות הללו ברורות: ‘גוף כהשגה’, ‘תנועה צלולה’, ‘בתנועה החושים מתנקים עד צלילות…’
תהליך ה TAE מבוסס על ההכרה שכל ידיעת חיים מורכבת לא יכולה להיתפס בסדר הלוגי הרגיל, ושניסוחים הגיוניים ויפים לא ‘ילכדו’ אותה, לכן הבקשה היא לנסח משפטים מעבר להגיוני:
“כל תנועה של זרימה נעה באור ישר ובאור חוזר. האור/התנועה עוברים דרך האורגניזם החי כמו אור הנע בכלי, אז המיכל והמוכל מותמרים. אור שלא ניתן להגדרה משתעשע מתוך עצמו, מתוך עומק הכוונה החיים מווסתים את עצמם שלא על ידי מחשבה
ה’גוף’ הינו המקום בו תהליכים פרה קונספטואליים ולא ‘רוויים’ מוצאים את דרכם כ’פואטיקה של החיים’.
תודעת הגוף היא ה’שער’, המאפשר לצאת אל מעבר לפיצול של ‘נפש וגוף’, ומאפשרת להגיע למקום החדש שמעבר להגדרות…” (מתוך היומן)
צעד נוסף שמגיע בהמשך התהליך הוא בחירת מושגים שהתנסחו מתוך המעמקים, מתוכם אנו לאט לאט מעמיקים את ההבנה עד ליצירת תאוריה:
למשל המושג “פואטיקה נובעת של המתהווה” היה לי יקר מאד.
“זהו מצב בו הרקדן מקשיב למתהווה כאן ועכשיו. בסוג זה של תנועה, הרקדן נמצא בקשב רב חושי עמוק, המאפשר לו להיות במצב של ערות ייחודית, כאשר תודעתו נפתחת לסוג חדש של תודעה, הערה מצד עצמה. תודעה שהיא בעצם תודעת החכמה בלשון המקובלים או תודעת ה’שקיו.” (מתוך היומן)
לאן התהליך המשיך? מתוך השפה החדשה נוצרו מושגים חדשים, מתוכם נוצרו מכווני תשומת לב. עם התפתחות התהליך אני עצמי הבנתי יותר את שאני יודע, התחלתי לשכלל שלבים שונים של התהליך, ולהפנות את תשומת ליבם של קולגות ותלמידים לשלבים וצעדים מדויקים יותר.
