אדם, שפה ו TAE

קיים פער בין השפה בה אנו מנסחים את הידע שלנו, לבין מה שאנו ‘יודעים’ כידיעה אישית, מתוכה אנו חשים את קיומנו ומתוכה אנו ‘עושים’ ופועלים בעולם.
ג’נדלין כפנומנולוג וכפסיכולוג הקדיש שנים רבות בחייו כדי לחקור את היחסים שבין עושר התנסויות חייו של האדם לבין השפה בה הוא מנסח אותן ובין השפה ל’יותר’ שלה. מתוך כך הוא הגיע להמשגות וניסוחים המאפשרים לנו להנהיר את התופעה ששמה “אדם” ואת אופן היותו בעולם. הוא האיר מקומות בהם התרבות או האדם עצמו “ממעטים את קומתו”. הוא הצביע על מודלים -של הבנה, המשגה, פעולה- שלמעשה ‘מתבנתים’ את האדם ויוצרים סוגים שונים של התניה המונעים את תנועת החיים שמטבעה היא מתפתחת  והופכת לעשירה יותר ויותר.
מתוך מחקריו ג’נדלין פיתח שתי פרקטיקות שמטרתן לסייע לאדם לעבור אל מעבר למודלים הקיימים, המונעים את מלוא האפשרות שלו: התמקדות וחשיבה בקצה הידיעה (TAE).
ההתמקדות הינה צורה של קשב ושיח המאפשרים לזהות ולהניע סיטואציות חיים אל סוג מיוחד של תהליכיות, המאפשרת להם להתפתח להמשך בריאה וצמיחה.
החשיבה בקצה הידיעה נוצרה במקורה לעזור לאדם לפתח את תחום מומחיותו אל מעבר לידע שכבר נוסח בשפה הציבורית כדי שלא יאבד את הידע הייחודי לו. במקום זאת הוא מוזמן לפנות אליו, להוקיר אותו ולהפוך אותו למשוכלל ולמורכב יותר. כך גם מתאפשר לייצר חיווט מעשיר בין הידיעה הייחודית לו לשדות אחרים.
רק אחר שידע זה עבר אקספליקציה וניסוח יש ביכולתנו לתרום אותו גם לקולגות, ולהעשיר את התחום בו אנו עוסקים, תוך כדי שאנו אורגים לתוכו ידע חדש שנולד ב’גוף ראשון’. כך אנו מעשירים את השדה בו אנו פועלים בעולם בידע אישי ולא רק בידע ותיאוריות שכבר נוסחו בעבר.
מטרת הקורס כפי הוא נלמד במכון על שפת היש היא לא רק ליצור הבניה של ה”תוכן” הספציפי של עיסוקנו אלא לאפשר הבניה ושכלול של התנועה היצירתית שלנו כבני אדם. בכך לשכלל את הנתיב בו חיינו מוליכים ידע סמוי הייחודי לנו, את “טביעת הנשמה”, אל תוך תחום עיסוקנו בעולם. כך חיינו הופכים ל”יצירת אמנות”.
מומחיות במובן הזה היא מה שהנשמה שלנו באמת חוקרת בחייה. תרה אחריו, סופגת, קוראת ומתנסה בו מעבר לכל המילים. זהו הידע אותו אנו מבקשים לפתוח ולפתח בתהליכי חשיבה בקצה הידיעה.