התפילה כמסע בין מצבי תודעה

"עכשיו אני מבין, שלהיוולד לא היה דבר־מה חד פעמי…וזה קרה פעמים רבות." ישראל אלירז

האם ישנם מצבי הכרה 'נסתרים'?

כיצד ההכרה נעה ב"נתיב לא ידעו עיט"?

מיהו ההלך שעובר מסעות אלו?

ואולי המסע הגדול הוא ההתמרה שמתחוללת בתפיסת האני את היותו?

מסע בין מצבי הכרה אינו מסע בין מצבים שאנחנו מכירים, אלא בין מצבים מעודנים שנרמזו בכתבי סוד מבלי הרבה הסברים על 'חכמת העבודה' הכרוכה בהם. זו בדיוק מטרתו של מכון על שפת היש, ליצור נתיבים לחכמה עמוקה ומתמירה זו.

כולנו מתחילים ב'גרסא דינקותא' של תפיסת התמונות הגדולות בליבת חיינו: מהו העולם, מיהו הבורא, מי אני.
זה האופן הראשוני בו אנו נרקמים במציאות, כיצורים כביכול נפרדים באינטראקציה עם דברים מחוץ לנו- ובתפיסת תהליכי החיים המתהווים (כגון מחשבות, תחושות, תודעה) כאילו הם 'שלי'. כך כל תהליכי החיים נתפסים אפליקציות של 'מחשבת אני'.

חכמת העבודה מאפשר להתפתח בכמה שלבים:

א. חוויה ישירה – התנסות במצבי הכרה מעודנים. 

ב. לימוד של החכמה המכוננת אותם.

ג. הפיכת מצבים אלו להיכלות הכרתיים, אליהם אפשר להיכנס שוב ושוב במסעות תפילה.

ג. הפיכת החוויות ל'פרצוף' דרכו אנו חיים.

ההתמרה שמתרחשת בהתנסות במצבים אלו מאפשרת שמה שקראתי לו 'אני' ישתנה.

זה לא אותו אני שנכנס למסע כאני שיוצא ממנו אל החיים. אנו נעשים/נבנים מההתנסויות הללו.

אך המעבר לגרסא החדשה בה אנו נעשים "אדם"  ולא רק "בן אנוש" מבשילה כשאנו מבינים שלמעשה תנועת החיים היא כל הזמן אור אינסופי חדש המתהווה ומעמיק את החיים והמציאות.

זה לא מסע בין מצבי הכרה שאת.ה עושה, אלא זהו מסע בין מצבי הכרה דרכו את.ה נעשה …